החלטה בתיק בש"א 176326/07

לפני בקשה לרשות להגן. מדובר בתביעה שהגישה המבקשת (להלן: "התובעת"), גרונדמן ושות' חברה לשיווק מוצרי ספורט בע"מ, נגד המבקשים (להלן: "הנתבעים"), חברת בון ספורט בע"מ ומר אהרון טפירו, לתשלום חוב בסך של 28,856 ש"ח, שחייבים הנתבעים לתובעת בגין מוצרי ספורט שסיפקה התובעת לנתבעים.

התביעה

לפי התביעה, התובעת סיפקה לנתבעים מוצרי ספורט וזאת לפי סיכום משנת 2004. הנתבע 2 ומר אבי וייס (שהיו בעלי מניות בנתבעת 1 יחד עם מר דוד הולנד), חתמו על ערבות אישית להבטחת חובות הנתבעת 1 כלפי התובעת. התובעת סיפקה לנתבעים מוצרי ספורט בסכום מצטבר של מיליוני שקלים. בתאריך 31.10.06, נותרו הנתבעים חייבים לתובעת 627,165 ש"ח. הנתבעים ניסו להקטין את חובם על ידי החזרת סחורות ותשלום של 300,000 ש"ח, אולם נכון ליום 31.12.06 עדיין נותרו חייבים 60,667 ש"ח. מר וייס הגיע להסדר עם הנתבעת ושילם לה 32,000 ש"ח. לפי כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת, הנתבעים נותרו חייבם לה סך של 28,856 ש"ח (כולל ריבית עד להגשת התביעה). הנתבעים חייבם לשלם לתובעת את חובם לפי ההסכם שבין הצדדים, וכן בשל התנהגות שלא בתם לב, עשיית עושר ועל פי דיני הרמת מסך.

הבקשה לרשות להגן

הנתבעים הגישו בקשה לרשות להגן, הנתמכת בתצהירו של הנתבע 2 וכן בחוות דעת של רו"ח.

הנתבעים פירטו באריכות את מסכת היחסים של הנתבעת 1 עם התובעת. הפעילות עם התובעת החלה עוד בשנת 1987 באמצעות הנתבע 2 והמשיכה לאחר הקמת הנתבעת 1 בשנת 1998.

טענת ההגנה לכאורה שעולה מן התצהיר, הנה טענה אחת ויחידה, שלפיה נוצר נוהג רב שנים, שהפך להסכם מחייב, שלפיו הנתבעת 1 זכאית לקבל זיכויים בגין סחורה שנרכשה מן התובעת ולא נמכרה בהצלחה.

הנתבעים טוענים כי החל מסוף שנת 2005 ובמקביל להתעניינות התובעת בפתיחת חנות עצמאית לממכר מוצרי ספורט במתחם בילו סנטר, החלה התובעת מערימה קשיים על זיכויים שקודם לכן היו מתקבלים ומאושרים. ככל שהתקרבה המשיבה לפתיחת חנות מתחרה, התגברו הקשיים שהעמידה התובעת בפני הנתבעת 1 בקשר לקבלת זיכויים. חנות התובעת נפתחה באמצע שנת 2007, בסמוך להגשת התביעה. במועד זה גם הסתבר לנתבע 2 סופית כי התובעת עומדת על תשלום מלוא הכספים בגין הסחורה, ללא התחשבות בהצלחת מכירתה ובניגוד לנוהג שהיה קיים. הנתבעים טוענים כי הסיבה להתנערות מההסדר שנהג במשך שנים מצויה בפתיחת החנות המתחרה של התובעת.

לסיכום, הנתבעים טוענים כי אין כל יתרת חוב כלפי התובעת. לפי חוות דעת רו"ח שצורפה לבקשה, עולה כי התובעת זיכתה את הנתבעת 1 בשנים 2003, 2004 באופן מוחלט והוא הדין לגבי שנת 2005, למעט סכום זניח של 723 ש"ח, שנותר כדרישת תשלום פתוחה שלא זכתה לזיכוי. לעומת זאת, בשנת 2006 נותרו דרישות תשלום פתוחות בהיקפים גבוהים ביותר של עשרות אלפי שקלים, 77,994 ש"ח בגין סחורה שסופקה לחנויות הנתבעת 1 ו-33,917 ש"ח בגין חנות הנתבעת 1 באשקלון. הנתבעים טוענים כי לאחר קיזוז דרישות התשלום הפתוחות של שנת 2006 ומתן זיכויים בגינם כנגד החזרת סחורה, לא נותר עוד חוב כלפי התובעת ואף להפך, התובעת חייבת כספים לנתבעת 1.

דיון

ביום 30.1.08 הופיעו הצדדים בפני לדיון בבקשה. הנתבע 2 ורו"ח ירון מרץ שנתן חוות דעת, נחקרו והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה.

הגרסה של הנתבעים, כעולה מתצהיר הנתבע 2, הייתה כי נוצר הסכם מחייב מכוח נוהג רב שנים ומכוח התנהגות (ס' 6 ו-11 לתצהיר הנתבע 2). לא מצאתי בתצהיר טענה בדבר הסכם מכוח התחייבות של התובעת למתן זיכויים. גם לא הוזכר בתצהיר כל הסכם בכתב שנעשה בין הצדדים.

דא עקא, כאשר נשאל הנתבע 2 במהלך חקירתו, מהיכן הוא המציא את נושא הזכות להחזרות סחורה, טען תחילה כי מדובר בנוהל עבודה קיים, אולם מיד לאחר מכן טען שהיו הסכמים בכתב שהיה כתוב בהם שניתן להחזיר סחורה ולהזדכות. עוד טען כי ההסכמים של שנת 2003, 2004 ו-2005 חד הם. בשלב זה, הוצג לעד הסכם בין הנתבעת 1 לתובעת מיום 20.1.05, שעליו חתום הנתבע 2, בשם הנתבעת 1. לפי ההסכם, שנקבע כהסכם סחר חדש, נקבע במפורש כי "אין זכות החזרה והחלפה" (ס' 6 להסכם). הנתבע 2 אישר את חתימתו על ההסכם ואישר את תוקפו, אולם טען כי לא פעלו לפי ההסכם. עוד טען כי הסיבה להחתמת הנתבעת 1 על ההסכם, נעוצה בחברת פומה העולמית, שחייבה את התובעת לחתום על ההסכם. להלן עדות הנתבע 2 בעניינים אלה, כפי שנרשמה בפרוטוקול:

"ש. מאיפה המצאת את הענין שיש לך זכות להחזרות?

ת. אני עובד 20 שנה עם התובעת ונרקמים יחסים. כל מה שאנחנו מבקשים להסתכל מספר שנים אחורה, זה אותו סדר ואותה התנהלות ולפתע התנאים משתנים.

ש. אני חוזר על השאלה.

ת. ישנה מנהלת בשם טניה שהיא אחראית מלאי ועושה זאת במשך שנים עם כל החברות, היא עושה את הדרישות, את ההתחשבנות מול הספק. זה נוהל עבודה שקיים. יש גם הסכמים אצלו אבל עזוב. בשנים הראשונות היו הסכמים ובשנים האחרונות המערכת היתה מחוברת ברמות שהאינטרס הוא של שנינו. אם אני לא צד בהסכם הוא לא יכול להוציא לי זיכוי.

ש. אמרת שיש הסכם ב-2005?

ת. ההסכם של 2003, 4 ו-5 חד הוא, זה אותו הסכם. היה הסכם בעבר ששם היה כתוב שאני יכול להחזיר ולהזדכות.

ש. אני מציג לך הסכם משנת 2005, אתה חתום עליו?

ת. כן.

ההסכם מיום 20/1/05 מתקבל ומסומן ת/1.